<h1>שו"ת הריב"ש סימן קמ"ט</h1>
<h2>דף נב.</h2>
אבל הנדוניא לדעת הרמב"ם ז"ל אינה ככתובה לכל אותן דברים שהוזכרו שם. אלא הרי היא כחוב דעלמא. והדברים שאמרו ז"ל [בכורות נ"ב ע"א] מקולי כתובה אינן בנדוניא כמ"ש ריש פרק י"ו [ה"א]. ודברי הר"ם ז"ל בלשון הראשון שבפרק י"ז הם בעקר כתובה ותוספת שמכירתה ומחילתה בהן קיימין. ובאלו הוא שאמר בפרק נערה [כתובות נ"ג ע"א] אמר רבא מוכרת כתובתה בין לאחרים בין לבעלה יש לה כתובת בנין דכרין, מוחלת כתובתה לבעלה אין לה כתובת בנין דכרין. נראה מכאן שמכירתה ומחילתה קיימין. אלא שבמחילתה כיון שזלזלה בכתובתה למוחלה בחנם אין לה כתובת בנין דכרין וגם לא מזונות, כדעת ר' אלעזר שם. אבל מוכרת שקבלה דמים ולא זלזלה בכתובתה כל כך, לא מכרה אלא שלא תגבה היא אותה בגרושין ובמיתת הבעל. אבל כשמתה היא שלא יירשו בניה כנגד כתובתה זה לא נכלל במכירה.
